הקלה בעונש לרב"ט שהורשע בעבירות של שימוש בסם מסוכן, איומים והוצאת רכוש מרשות הצבא

המערער, רב"ט נתנאל בוחניק, הורשע בבית-הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי חיל האוויר במסגרת הסדר-טיעון בעברות של שימוש בסם מסוכן, לפי סעיף 7(א)+(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, בעברה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובעברה של הוצאת רכוש מרשות הצבא, לפי סעיף 77(א)(1) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.

הסדר-הטיעון אשר הושג בין המערער לבין התביעה הצבאית, הציע לגזור לו עונש מאסר בן 9 חודשים לצד עונשי מאסר על תנאי, פסילת רישיון נהיגה, עונש הורדה בדרגה ופיצוי לצה"ל בסך 650 ש"ח.

בית-הדין קמא הנכבד מצא להימנע מלכבד את הסדר הטיעון שכן הוא מצא שהוא "חורג באורח ממשי מרמת הענישה הראויה במקרה זה", וכן מאחר שלא יהא בעונש "כדי להלום, ואף במקצת, את צורכי הענישה", שכן "עבירות ממין אלו, בהן הורשע הנאשם, מחייבות כי נסיבותיו האישיות יידחו לקרן פינה...".

לפיכך הטיל בית-הדין קמא הנכבד עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה של 14 חודשים, עונש מאסר על תנאי, פסילת רישיונות נהיגה לתקופה של שנה, הורדה לדרגת טוראי ופיצוי בסך 650 ש"ח לצה"ל.

עובדות ההרשעה, כפי שהללו באו לידי ביטוי בגזר-הדין שהטילה הערכאה קמא, היו כדלקמן-

החל ממועד גיוסו, בחודש נובמבר 2006, ועד למועד מעצרו, בחודש מאי 2008, עשה המערער שימוש תדיר בסם מסוכן מסוג קנאביס, "כמעט בכל סוף שבוע". בחודשים פברואר ומארס 2008, השתמש המערער בקנאביס בתוככי יחידתו, כנף XX, בארבע הזדמנויות שונות. דגימת שתן אשר ניטלה ממנו בעת מעצרו נבדקה ונמצאה חיובית לתוצרי חילוף חומרים של קנאביס.

ביום 27/3/2008 נפגש המערער עם חייל אחר, רב"ט רוזנפלד, בש"ג הבסיס. צוין שבין השניים התגלע סכסוך כספי קודם לכן. המערער שכנע את רוזנפלד וחייל נוסף, אשר נלווה אל האחרון, להיכנס לרכבו והחל נוסע מהמקום. לאחר מספר דקות עצר המערער את הרכב וביקש מהחייל הנוסף, אשר נלווה אל המערער, לרדת מהרכב. הלה סירב; או אז, יצא המערער עצמו מכלי-הרכב, ואז התקרבו למקום שני אזרחים, חבריו של המערער, כשהם מלווים בכלב מסוג "פיטבול". הגעתם של השניים למקום תואמה מראש עם המערער. רוזנפלד וחברו ברחו מהמקום ברכבו של המערער. בעקבות זאת התקשר המערער אל רוזנפלד ואיים כי אם לא ישוב מיד, "ידאג שיקברו אותו". אחר-כך ניגש המערער אל חדרו של רוזנפלד ונטל ציוד אישי שלו בשווי 3300 ש"ח וציוד אישי של החייל הנוסף בשווי 550 ש"ח. רוזנפלד התלונן נגד המערער, ולפיכך למחרת התקשר המערער אליו ואיים כי ישלח את חבריו אליו אם יבולע לו כתוצאה מהתלונה. המערער אף איים כי אם הוא עצמו ייכלא, הוא ידאג שגם עליו יוטל עונש כליאה, ואז יטפל בו בין כותלי מתקן הכליאה. במספר הזדמנויות הוציא המערער רכב צבאי מרשות הצבא ביחד עם רוזנפלד לשם הוצאת דלק צבאי ומכירתו לאזרחים. במקרה אחד תדלק את רכבו הפרטי באמצעות דלק צבאי ואף מכר בשתיים או שלוש הזדמנויות 80 ליטר של סולר צבאי בכל פעם ביחד עם רוזנפלד בתמורה ל-3.5 ש"ח לליטר.

בביתו של המערער נמצאו חלק מהפריטים שאותם נטל מרוזנפלד, וכל הפריטים שאותם נטל מהחייל הנוסף.

במסגרת גזר-דינו עמד בית-הדין קמא הנכבד על נתוניו האישיים הנמוכים של המערער, על כך שהגיע מרקע סוציו-אקונומי קשה, ועל כך שאחיו של המערער נטל נפשו בכפו לפני כשנה וחצי, מה שגרר התערערות מצבו הנפשי של האב, אשר הפך לנכה בשיעור של 100%.

בית-הדין קמא הנכבד ציין כי נחשפה לפניו "תמונה של ממש כי מדובר במי שהתנהגות עבריינית מאפיינת אותו", עמד על הצורך למגר תופעות של אלימות ובריונות בחברתנו, ולפיכך הטיל עונש אשר סטה מזה שהוצע במסגרת הסדר-הטיעון.

בערעור טען רס"ן פרי, בא-כוחו המלומד של המערער, כי העונש שהוצע במסגרת הסדר הטיעון "מהווה מענה הולם וראוי, הממצה את צרכי הענישה כדבעי".

הוסיף הסנגור וציין כי רקעו האישי הקשה של המערער (מצבו הרפואי הקשה של אביו, מות אחיו לפני זמן לא ארוך וקשייה הכספיים של המשפחה), כמו גם שיקולי שיקום הנובעים מהחרטה ומהרצון לתקן דרכיו, הצדיקו הליכת כברת-דרך לקראתו לפנים משורת הדין.

הצדדים הודיעונו בפתח הדיון כי הגיעו לכלל הסכמה ביחס לתוצאה הראויה, לדעתם, בכל הנוגע להליך שלפנינו. הצדדים הסכימו כי עונש המאסר לריצוי בפועל אשר הוטל על המערער בערכאה הראשונה, יוקל כך שיוטלו על המערער 12 חודשי מאסר, חלף עונש מאסר של 14 חודשים, אשר הוטלו עליו בערכאה קמא.

הצדדים הבהירו ששקלו בהקשר זה את נסיבותיו האישיות של המערער, את רקעו, את הצורך לסייע לאביו לנוכח מצבו הרפואי ואת האסונות שפקדו את בני המשפחה. עוד צוין כי הצדדים מבקשים בדרך זו לאפשר למערער פתח תקווה לשיקום בהמשך דרכו.

נציגת התביעה ציינה כי התביעה היססה טרם שנתקשרה בהסכמה הנוכחית, לנוכח חומרת המעשים שבהם הורשע המערער, וכן כי התחשבה בהקשר זה בהסתמכותו של המערער על הסדר-הטיעון אשר נקשר בינו לבין התביעה.

בראש ובראשונה יצוין כי אין כל חומרה בעונש אשר הוטל על המערער בערכאה קמא, וכן כי בצדק רב נהגה כאשר סטתה מהסדר-הטיעון אשר הובא לפניה. העונש אשר הוצע במסגרת הסדר-הטיעון חוטא לחלוטין לצורכי ההלימה וההרתעה, ולא היה בו כדי להלום, ולו במקצת, את החומרה הניכרת אשר טמונה הייתה בשורת מעשיו הפליליים של המערער.

אכן, מי שעושה שימוש תדיר בסמים ביחידתו ומחוצה לה, גונב דלק צבאי ומוכרו, אך חמור מכל אלה נוקט דרכי ביריונות כלפי אדם אחר תוך נקיטת פעולות והשמעת איומים, אשר מקומם יימצא בקרב "משפחות-פשע" (אך ודאי שלא בקרב חיילי צה"ל), ראוי ל ענישה כואבת ומרתיעה.

העונש אשר נגזר בערכאה קמא, נראה לנו ראוי והולם, ומביא לידי ביטוי היבטי חומרה אלו.

עם זאת, משהושג הסכם בין התביעה, האמונה על האינטרס הציבורי, לפנינו לבין בא-כוח המערער, הסכם-טיעון שני בתיק זה, אשר במסגרתו הוצע עונש אשר אינו חורג באופן קיצוני מהעונש הראוי, לא מצאנו לשוב ולסטות הימנו, ובכך לשוב ולפגוע בציפייתו הסבירה של המערער.